נופש בבאטומי

נופש בבאטומי
מאת: בת שבע נוסבאום

עד לפני כחודש לא הייתי מודעת לעיר הנידחת הזו בגיאורגיה. ידעתי שיש עיר כזו ותו לא, גם לא התכוננתי לבקרה, כי איך אומרים החבר'ה: "מה איבדתי שם?…"

הכל מתחיל במקרה. מודעה בעמוד פנימי בעיתון "ידיעות" על הטבות למינויים, מהסוג שנתקלים בהן תכופות, בהן חופשות בארץ וחופשה במחיר מוזל למינויים, חופשה בבאטומי של 4 לילות במלון היוקרה שרתון, כולל ארוחות בוקר והעברות . כל זאת במחיר פיתוי שקשה לעמוד בו.

אז נרשמתי ובבוא היום המראנו לבאטומי, מרחק שעתיים טיסה מישראל.

ובכן, איפסתי את השעון שעתיים קדימה, ונכנסנו לשדה התעופה שהזכיר את נתב"ג שלנו לפני כחמישים שנה. שדה תעופה קטן לא רחוק מהעיר באטומי.

התמקמנו במלון שרתון בקומה 10, החלפנו את הדולרים או היורו בלארי גיאורגי, שהם כ-1.35 שקל ללארי אחד, ויצאנו מיד לסיור לילי.

הכבישים בבאטומי די צרים, ואין כבישי אספלט. הכבישים שם מרוצפים באבני מדרכות צבעוניים, כאבני המדרכות עצמן. לאחר כמה דקות הגענו לפארק במרכז העיר, שם בקעה מוסיקה מתוך שורה של מזרקות מים וגלגל ענק – אבל באמת ענק – מחליף צבעים ססגוניים ומוסיקה רועשת.

אחר fl ניצבנו בפני פסל הנקרא "אחד מפלאי עולם". הפסל הוא סיפור אהבה אסורה של גבר ואישה, מודל רומיאו ויוליה, העומדים זה מול זה, וככל שמתקרבים נראים פסלי המתכת כמתקרבים האחד אל השני עד להתמזגות מלאה. עוד כמה פסיעות, ובמקום שעמד פסל הגבר עומד פסלה של האישה, שיצאה כביכול מתוך פסלו של הגבר. ושוב כמה פסיעות, והפסלים מתמזגים שוב ומתאחדים. מחזה מרהיב.

מאחר והיינו שלא בעונה הבוערת, לא מלאו אנשים את הכיכר כפי שקורה בעונה מאוחרת יותר. התרשמות ראשונה בהחלט מרשימה.

ובכן, יש כמה אפשרויות בילוי בבאטומי, כמו יציאה לטבע הפראי של הרי הקווקז הנמוך לאורך נהר ה"אג'ריס צחאלי", בין כפרים קטנים בהן הזמן עצר מלכת והאוכלוסיה הדלילה חיה בשלווה פסטורלית.

נסענו דרך גאיות וחורשות יער. מן הגבעות הסמוכות מתפתלים מפלי מים קטנים כנחשים, עד שהגענו למפל הגבוה העוצמתי המפורסם בבאטומי, הנקרא "מחונצתי" , ששפעת מימיו צונחים מגובה 52 מטרים. מים צלולים וקרים שמקורם בגשמים הרבים היורדים כאן והפשרת השלגים. בדרכנו אנחנו עוברים בכפרים נידחים בין ההרים, שלא ברור כלל איך הם מגיעים לשם. במיוחד איך הם שולחים את ילדיהם לבית הספר, המרוחק כמה קילומטרים משם, הליכה ברגל כמובן. בדרך אנחנו מתעכבים בדוכנים המציעים ריבות בית מקומית ומיני מרקחות, המוצעים לטעימה. אפשר למצוא שם כלי קרמיקה קטנים, תכשיטים וחרוזים ופסלי ברונזה שונים, ביניהם יפהפיים כמו אלת הצדק למשל, שמפארת כעת את הסלון בביתי

לאחר הטיפוס אל המפעל וצפייה במים השוצפים (עם קצת קנאה..) פנינו לארוחת צהריים אצל משפחה מקומית. בעל הבית מביא את היין המקומי , ז'ה ז'ה ומוזג לכוסיות קטנות וכולנו מרימים כוסית וצועקים ג'וס שלוש פעמים.. לא כולם יכלו לשתות מהיין החריף הזה.. הארוחה עצמה כמיטב המטבח הגיאורגי, כולל כמובן מינים נוספים של היין המקומי שעליו גאוותם . לאחר הקפה השחור (מגעיל בעיני..) יצאנו לחצר לחזות בהופעת פולקלור מרגשת עם ילדי הכפר עם מוסיקה ולסיום גם שירים ישראליים.

לא מצאנו פחי אשפה בשום מקום בדרך. הם בד"כ שורפים את אשפתם למעט מתכות ומביאים אותם לפח מרכזי במרכז הכפר. הכל ירוק ואורגני.

ידעתם שאפשר לאלף פרות? הפרות סגורות בכלובים אבל מקבלות 4 שעות ביום לשוטט חפשי בסביבה. כל הכלובים נפתחים בבוקר וכעבור כ-4 שעות תוכלו לראות טורים של פרות הצועדות בצדי השבילים חזרה לכפריהן ולכלוביהן. אין רועה צאן ואין שומר. הן מכירות בעצמן את הדרך ואין אף פעם בעיות..

רבים עדיין מכבסים את כביסתם ביד. יש מכונות כביסה אבל הייבוש נעשה בתלייה מחלונות הבית לעצים הסמוכים או גם לסורגי החלונות של הבתים הסמוכים. שיתוף פעולה מרשים.

אשר לאוכלוסייה: הגיאורגים אנשים נעימים ונחמדים. מוכנים לעזור כשדרוש. די אם מישהו יתכופף לאחוז בברכו ולהגיד: "איי איי כואב.." מיד יגיעו אנשים משומקום ויציעו עזרה, יביאו כיסא או מים.. ממש נדיר. הם מזהים אותנו הישראלים מרחוק , מנופפים ומחייכים (לרוב חסר למבוגרים שיניים…)

בלילה אפשר לטייל בבטחה ללא חשש. אין שודדים ואין אלימות, , למעט ילדי צוענים המחפשים לתחוב ידיהם לארנקים או לכיסים שלכם כשאינכם שמים לב..

אין להם אכיפת תנועה. אני עצמי ראיתי אישה נוהגת כשבידה האחת היא מחבקת תינוק ובשנייה מחזיקה בהגה.. לא ראיתי שוטרי תנועה בכל הימים האלה. מדהים.

הם משתכרים מעט. אם תרצה להיות נהג מונית, עליך לקנות את הכובע הצהוב ולהדביקו לגג הרכב ואתה נהג מונית.. בכל כמה מטרים מציעים לך מונית, ובזול. נסיעה רגילה תעלה כ-10 לארי ואם המסלול קצר – 5 לארי.

השוק הטורקי הוא חוויה. קשה לעמוד בפיתוי. ביגוד והנעלה וכלי בית במחירים מצחיקים, וגם דוכנים רבים להחלפת המטבע . יש גם את הקניון המרכזי של בטומי וגם שם אפשר למצוא מציאות רבות.

בבאטומי החיים זולים. אין תשלומי ארנונה ומים, החשמל ממש זול. אין ביטוחי רכב וביטוחים בכלל. מסתדרים.. אבל גם כך גם המשכורות נמוכות.

באזורים הישנים של העיר ניצבים "בנייני השינה" מתקופת השלטון הסובייטי, הנראים כמשכנות עוני. קרוב מאד אליהם מגדלי פאר צבעוניים, מבני ציבור מרשימים חנויות ומסעדות. אוכלים שם את החצ'פורי המפורסם.

ומשהו שלא ראיתם מזמן, אם בכלל. יש כל מיני סופרמרקטים. גדולים וקטנים וקטנטנים. אפשר להשיג חיתולים בודדים.. 1, 2 כמה שרוצים. כך גם נייר טואלט. מוכרים בבודדים.. כמו שהיה בשנות החמישים בארץ.

תוכלו לבקר פה בגן הבוטני היפהפה. יש מופעי דולפינים הפועלים רק בשבת ובימי ראשון, רכבל החולף מעל העיר עד לרSאש ההר ומשם תצפית מרהיבה על כל העיר כולל ההרים הסובבים אותה, ותראו את הים השחור שדווקא לא נראה שחור כלל.
אם תמצאו מחיר כדאי, אל תהססו. קנו כרטיס וטוסו לבאטומי.

מזרקות צבעוניות בבטומי
מזרקות צבעוניות בבטומי