תמצית מהרצאה של ד"ר אפרים סנה על: 100 שנים מההגנה לצה"ל
מאת: בת שבע נוסבאום
ד"ר אפרים סנה, בנו של ד"ר משה סנה ז"ל הוא דמות ידועה ומוכרת בציבור. אפרים הוא רופא במקצועו, יליד תל-אביב, בעל עבר עשיר בצה"ל, ששירת כרופא גדודי במלחמת יום הכיפורים, והשתחרר בדרגת תת אלוף. בשנת 1975 מונה לראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון. ביוני 1994 מונה כשר ביטחון בממשלת רבין ולאחר מכן כסגן שר הביטחון בתקופת אהוד ברק. כיום משמש אפרים סנה כיו"ר מרכז דניאל אברהם לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה.
ותחילה סרטון סקירה על ראשית ההקמה של ארגון ההגנה, תחילת המאבק על הארץ. אפרים סנה שימש אז כמפקד ארגון ההגנה.
תחילתה של ההגנה היה מ-1920- 1948, עד קום המדינה. בתחילה היה מאבק עם הבריטים. ההגנה היה ארגון צבאי עממי, חשאי וכלל ארצי, שכפוף לסמכות המדינית של הישוב היהודי בא"י.
מספר אפרים: "ההגנה, שימיה כימי היישוב היהודי בא"י, נועדה להגן על התושבים מפני הפרעות והמתקפות של הערבים על הישוב היהודי. הבריטים לא התערבו ולא הגנו על התושבים". [הערה: בפועל, תחילת הישוב היהודי החל ע"י יהודים חרדים לפני העליות הציוניות של שנות ה- 80 של המאה ה- 19 ונקרא "הישוב הישן". הוא התרכז בעיקר בארבע ערי הקודש – ירושלים, צפת, חברון וטבריה, ומיעוט שישב בערי הגליל. ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל. ק.כ.]
"ב- 1941 נערכו פרעות ביהודי עירק ונרצחו רבים מיהודי בגדד. הבריטים ששלטו בעיראק לא נקפו אצבע להגנת היהודים, ואז הוקם הפלמ"ח בפיקוד יצחק שדה , שהיה כוח מגויס סדיר, והיה זרוע של ארגון ההגנה, ולימים גם הבסיס לצה"ל."
תוך כדי ההרצאה קמה שולה להב והשמיעה את השירים של פעם, "ממטולה עד הנגב" "היי הג'יפ" ושירים נוספים שריגשו את הקהל.
"הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה והנאצים היוו סכנה ממשית לא"י, לאחר שהצבאות הגרמניים שטפו את לוב ומצרים, והיו במרחק קצר מארץ ישראל. ההגנה תכננה לרכז את הלוחמים באזור הכרמל, שזה אמור היה להיות בסיס הכוח ללוחמים ונערכה לקראת פלישה אפשרית.
מאחר ובאותה תקופה הגרמנים היו אויבי הבריטים, התהפכו היוצרות. הבריטים עזרו להגנה להתאמן ולהתחמש, שהרי הערבים היו בצדם של הגרמנים. כך הקימו את תע"ש שהוסתרה גם מפני הבריטים, תעשיית נשק במחתרת.
פעולות הצנחנים היו פעולות ההגנה. ידועה הצנחנים חנה סנש ודומיה, שנחלצו לעזרת היהודים בחו"ל ונתפסו. הייתה זו עזרה מזערית אבל במלוא ההקרבה. חלק מן הצנחנים עדיין חיים בינינו כיום.
אליהו גולומב בזמנו הציע להצניח את כל הצנחנים לאירופה לעזור במרד, אבל הבריטים סרבו. כתחליף – מספר אפרים – החילו להתאמן שבועיים בחודש ושבועיים נוספים עזרו בעבודות בקיבוצים . בקיץ 45' הוכרז הניצחון על גרמניה הנאצית, ולאחר גילוי ושחרור מחנות ההשמדה, ציפו שהבריטים ישנו גישתם ליהודים בארץ אבל הם חברו דווקא לערבים נגדנו, ונקטו במדיניות אנטי יהודית מובהקת, לאכזבת כולם.
כל זה הביא להקמת המרי העברי, ארגון ההגנה יחד עם ארגון הפורשים שהם האצ"ל והלח"י. שלושת האירגונים האלה חברו יחד לארגון צבאי מתואם נגד הבריטים, שאחד משיאי פעולותיו היה ליל הגשרים . עכשיו ראו כולם את כוחו ורוחו של היישוב!!
זכורה "השבת השחורה" שראשי היישוב נכלאו בלטרון ובעוד מקומות. בהמשך פוצץ מלון "המלך דוד" בירושלים. אז קרא וייצמן להפסיק א הפעילויות הצבאיות ובמקומם להתרכז בפעולות ההעפלה והבריחה ממחנות העקורים, כולל ממדינות ערביות, בדרך היבשה והים. וכך היה. ארגון ההגנה הוריש לצה"ל לא רק כוח, אלא גם ערבים ומגבלות."
כיאה לנושא ולאווירה ניגן מאיר הרצברג במפוחית פה 'שירים של פעם', שירי קום המדינה ונוסטלגיה של "יפי הבלורית והתואר". כן הנעימה בשירתה הזמרת שולי להב תוך כדי נגינה בגיטרה.
בהמשך הוצג סרטון נוסף על פריצת הדרך לנגב. אירועים המעלים זיכרונות נוסטלגיים ואולי גם געגועים לימים ולתחושת האחדות של פעם.
בהפסקות שבין הדברים ארגן אורי מנוס את הופעת שלוש נשים מימי ההגנה והפלמ"ח: רינה הלל, חניה שמיר ושושנה לרמן. בפאנל שנערך עם הנשים ממתנדבות ההגנה, הן סיפרו על הרוח הציונית וההקרבה , על התגייסות של נערות כבר מגיל 13, שהיו בעיקר קשריות, אלחוטאיות, נהגות וכו'. הלוחמות ירדו לנגב הנצור, השתחלו לחטיבת הנגב , גם ביישובים מוקפי שדות מוקשים.
שולי להב חתמה את המפגש עם "בערבות הנגב", וכולנו התרפקנו על הזיכרונות והימים של טרום המדינה.