האחווה שבין הדרוזים לישראלים

שכיב שנאן על: האחווה שבין הדרוזים לישראלים

מאת: בת שבע נוסבאום
שכיב שנאן הוא בן העדה הדרוזית, יליד חורפש. שכיב שירת כלוחם בסיירת 244. לאחר מכן סיים לימודי תואר במזרחנות ולימודי קדם משפטים באוניברסיטת תל אביב . תחילה עבד בהוראה ולאחר מכן שימש כיועץ בכיר לשר לענייני מיעוטים במשרד ראש הממשלה . לאחר מכן התמנה ע"י שר הפנים אופיר פינס לשמש יועץ לשר. כן שימש בתפקידים רבים נוספים.

שכיב פותח ומספר על הטרגדיות שפקדו את משפחתו, בהיותו דור שלישי לשכול במשפחה. כאשר נפל בנו הבכור על הר הבית מידי מחבלים, עיריית רעננה הורידה את הדגל לאות אבל והזדהות לבנו. בהלוויה נשא דברים ואמר בין היתר שהוא גאה שגופת בנו המוטלת לידו בארון, עטופה בדגל ישראל.

ראשון הנופלים היה דוד, שנפל עוד בשת 1936, ובכך היה לדרוזי הראשון למשפחתו השכולה. הוא נורה כיון שנכנס לשכונה יהודית כדי לקנות שם את הנדוניה לבתו.

כאשר התגייס בנו בכורו לצה"ל, הוא נשלח לשרת בירושלים, ושכיב שאל את בנו: מדוע עליך לשרת דווקא בירושלים שזה מקום כל כך מסוכן? אך בנו וחבריו עמדו על כך שהשירות שלהם יהיה משמעותי.

באותו יום קודר, היה שכיב בחגיגת בר-מצווה בת"א. באותו בוקר היו ידיעות על פיגוע בירושלים. באותם ימים סיים בנו קורס חובשים וזו הייתה משמרתו הראשונה ביום ששי. הוא מספר שהייתה לו תחושה קשה והוא הרגיש שמשהו לא טוב קרה. הוא התקשר לבנו וזה לא ענה לו במשך שעות . למעשה ידעו כולם – הוא אומר – רק הוא ואשתו לא ידעו דבר. כאשר התקשרו ובקשו ממנו להגיע לבית החולים הדסה בהר הצופים. בדרך – מספר שכיב, היו טלפונים מוזרים שנותקו מיד מאנשים שלא היו אמורים להתקשר כלל.

הוא הבין וניחש שהבן כבר איננו. הנסיעה הייתה ארוכה מאד. הוא חשב לעצמו שכבר היה וניחם משפחות רבות שכולות, ועכשיו הגיע האסון אליו הביתה.

ואז החליט שכיב על שתי משימות: האחת היא לחזק את הקשר בין הדרוזים ליהודים במדינת ישראל, ולעשות את מיטב יכולתו לשם כך, והשנייה הייתה תפילה ומשאלה שזה יהיה החלל האחרון!

הרוצחים היו דווקא ישראלים שעלו לירושלים להתפלל, ובתום התפילה קם אדם, שלף נשק וירה. מסתבר שהרוצחים התכוונו להרוג, אבל פגעו באלה שבאו להגן עליהם!!

עם זאת אומר שכיב, עדיין אנחנו נאמנים ונשאר נאמנים למדינת ישראל ולירושלים. נכון הוא שלאחר מכן רצו רבים לפרוש מהשירות, אבל שכיב ביקש מהם ואף עלה אליהם לירושלים, להמשיך לשרת כי המטרה הקדושה היא להמשיך ולהגן על מדינת ישראל.

תוך כדי ימי האבל על מות בנו, הגיעו לביתו שני אנשים זרים מהיישוב עומר. הם אמרו שבאו רק כדי "לחבק וללכת".

באותו שבוע הגיעו המוני אנשים מכל רחבי הארץ כדי לנחם את המשפחה. שכיב אומר שהיו למעלה מ-100 אלף איש שפקדו את חורפש כדי להביע את השתתפותם, "לחבק וללכת". וכך הפך "לחבק וללכת" מטבע לשון.

הקשר בין העדה הדרוזית לישראל הוא בל-ינתק. זה קשר אמיתי של שני עמים, המיעוטים שנרדפו לאורך ההיסטוריה. קשר זה נמשך וימשך לאורך הדורות, אומר שכיב.

ממשיך שכיב ומספר, כי למחרת ההלוויה, בעוד הם יושבים ומתאבלים, בנו הבכור ששירת כשוטר בעת ההיא, קם והלך בכדי לשוב למשמרתו ולתפקידו. הבן אמר כי אי אפשר כך לשבת, מוכרחים להמשיך ולתפקד .

בימים אלה נולד נכד לשכיב שנקרא על שם האח שנפל – קמיל. השלשלת נמשכת.

הבחירות הקרבות – אומר שכיב, צריכות לעבור בשקט ובביטחון. כל איש יצביע עם מצפונו. אין ימין ואין שמאל. כולנו אחים. זו ארצנו האהובה ואנו רוצים להמשיך ולחיות בה בשלום ובבטחה.

מדינת ישראל – אומר שכיב, היא המקום הטוב והיחידי בעולם – להיות יהודי וכן להיות דרוזי.

כיום יש ברמת הגולן 4 ישובים דרוזים שמכריזים שהם שייכים לסוריה. ברור לחלוטין שהם חיים בפחד שמא יעבירו אותם לסוריה ואסד יטבח בהם.

אנחנו חיים במורכבות מיוחדת, אומר שכיב. הרי לא לעולם נחיה על חרבנו. צריך לחשוב לאן הולכים. נכון שבקרב הפלשתינים אין פרטנר אמתי שמוכן לוותר על זכות השיבה, ולצערנו גם בצד שלנו אין פרטנר.

אומר שכיב את שאמרו כבר אחרים ורבים לפניו: אין מנוס ממדינה ליד מדינה. אין אופציה אחרת. הפתרון הוא היפרדות, שמבטיחה גבולות בטוחים ובטחון לאזרחי ישראל. כל צד מעוגן בעמדתו. אין מנוס מקיצוניים בשני הצדדים. העובדה בלתי מעורערת היא שחיו כאן מאות שנים ודורות רבים של אנשים מן הים עד לירדן.

בסופו של דבר, המאזן הדמוגרפי ינצח. ענין של מספרים וחשבון. זה מחייב אותנו לחשיבה רחבה יותר, חשיבה "מחוץ לקופסה".

כאשר יצחק שמיר היה ראש ממשלה, לא הסכימו אז להתעסק עם הגזענות שהביא מאיר כהנא. כעת לתדהמת כולם, ראש הממשלה התיר לכהניסטים להיכנס לכנסת!! זוהי טעות קשה, אומר שכיב.

וחוזר ואומר שכיב: לא לעולם נחיה על חרבנו. צריך לחיות בשותפות ואהבה . זה הפתרון האמתי.

שכיב נשאל על הקשר של הדרוזים עם הקהילות היהודיות בחו"ל. הוא מספר שהתבקש – הוא ושותפו – לגייס תרומות בחו"ל עבור צה"ל, ואף נקבו בסכום גדול שאותו ציפו שיגייסו. להפתעת כולם הם חזרו עם סכום כפול מזה המצופה.

לסיום, שכיב שנאן הזמין את כל הנוכחים לבוא ולבקר בחורפש.

והוא מסיים: אתם עם נפלא. אני אוהב אתכם.