המאבקים לתיקון החברתי בישראל

איציק שמולי על: המאבקים לתיקון החברתי בישראל
מאת: בת שבע נוסבאום
עונת 2019 נפתחה בבית יד לבנים ברעננה בנוכחות קהל רב שמילא את האולם בברכתו של ראש העיר וסגנו .

ציפי לוין, מנהלת את המפגש כהרגלה בסקר על אירועי החודש שחלף, על כל האירועים שהעסיקו ועמדו במרכזם של החדשות למן החודש שחלף. ואכן, אצלנו אין רגע דל וציפי מיטיבה להדגיש זאת.
חיים ברוידא ראש העיר ברך את הנאספים עם דגש על מרצה החודש איציק שמולי, שזכה לפרס מטעם עיריית רעננה על פעילותו הענפה בתחום החברתי.

איציק שמולי התחיל דרכו כיו"ר הסתדרות הסטודנטים ובמסגרת תפקידו היה שותף למאבקים חברתיים רבים. בשנת 2011 היה ממנהיגיה הבולטים של מחאת האוהלים, הוביל מאבק למען השוויון בנטל, פעל למען המיעוטים המקופחים, והסדרת מעמדם וזכויותיהם של העובדים הסוציאליים וסטודנטיות בהריון, עובדי הקבלן וכן מוביל המחאה של תושבי לוד. תקצר היריעה מלפרט את כל פעילותו החברתית של איציק.
בדבריו התייחס שמולי לבחירות המתקרבות. מערכת הבחירות הזו מאופיינת בהתנגשויות בין שתי תפיסות של מהי ומיהי מדינת ישראל.

יש לנו סיבות טובות לגאווה על כל מה שעשינו מאז קום המדינה. היום נוכל לומר כי הציונות היא ההצלחה הגדולה של העם היהודי. אנחנו מובילים כמעט בכל שטח: רפואה, מדע , תעשייה וחקלאות ובמיוחד בפיתוח ההון האנושי הקיים בנו.
ישראל היא עובדה קיימת שלא תשתנה, גם אם המחיר יהיה כבד וגם אם נצטרף לחיות על חרבנו. לדבריו יש לנו סיבות לדאגה. יש אצלנו שתי תפיסות עולם על הציונות שמאיימות עלינו. האם נעמוד בפני קרע שבא בעקבות הסתה והתלהמות? האם המגמה של ציונות היא הדבקת תווית של "בוגד" לכל מי שדעתו שונה? מותר שיהיו מחלוקות – אומר איציק – אבל שוויון זכויות חייב להישמר. לדוגמא: הדרוזים הם אחינו, חיילים ולוחמים , בהם קצינים בכירים ולוחמים אמיצים הנלחמים ונהרגים כמונו, אבל לפי החוק הם נחשבים לסוג ב'. זה לא עומד בשורה אחת עם עקרונות השוויון והצדק. גם הנשיא ריבלין בדבריו התייחס לכך וגם אמר שהגיע העת לדבר על ה"ביחד" ולא על המפריד.

בין היתר יש לנו בעיות בוערות של בריאות. כבר לא ברור אם נוכל לסמוך על מערכות הבריאות שלנו לנוכח הצרכים ההולכים וגדלים.

יש צרות ביישובי הדרום. המהומה נמשכת, בקיץ השדות נשרפים, פצמ"רים נשלחים ותושבי הדרום סובלים. אבל ככל שזה תלוי בממשלה, היא מתעסקת בעיקר בעצמה. יש מסע הכפשות והשמצות כנגד היועמ"ש , ואפשר לראותם בשלטי ענק לאורך כביש איילון , ובכתובות גרפיטי ליד ביתו. הכול כנגד היועמ"ש, כדי שלא יגיש כתב אישום לפני הבחירות.

מהדברים האלה אנחנו צריכים להישמר כחברה. צריך לשמור על הצביון של סולידריות וצדק חברתי, מה שלא נשמר היום.

אומר איציק, שהמדינה מייצרת אבסורד מטורף. מצד אחד אנחנו נחשבים למתקדמים בכל שטח, ומאידך התושבים חיים ברמת שכר נמוכה, תשתיות קורסות, קשישים שמקבלים 1500-3000 ₪ לחודש, על סף רעב. בבתי החולים יש ירידה במיטות המאושפזים בהשוואה ל-2009, כאשר הצרכים עולים בהרבה על מספר המיטות. והוא שואל: למה?

התורים לרופאים וניתוחים ארוכים מאד. אנשים משלמים כל חייהם ובעת הצורך הם צריכים לשלם מכיסם עבור טיפולים הכרחיים. בתחום הסיעודי מספר הקשישים והסיעודיים עלה, כי האוכלוסייה מזדקנת. אין לנו קיום בכבוד, לא במערכת הבריאות ולא ברווחה ולא בחינוך.
חייב לבוא שיפור משמעותי בשכר העבודה, בשכר המינימום. המצב הזה מוזר: מצד אחד המדינה מנפנפת בדגל האבטלה הנמוכה, אלא שהשכר הנמוך לא מספיק להשאיר את הראש מעל המים.

הכרח לשפר מנגנונים בשוק התעסוקה. ברור שיש להעלות את תקציבי ביטוח הזקנה אך מאידך הממשלה מאיימת לחתוך בתקציבי הפנסיות! ועוד – צריך הרחבה משמעותית בכל תחום: במערכת החינוך קיימת הדתה. שם קידמו תפיסה של המושג "יהדות" שבא לידי ביטוי באי הכרה של הזרמים השונים. אי הכרה ביהדות הרפורמית, למשל, בגיור שלא דרך הרבנות האורתודוכסית, ועוד.

זאת לדעת , כי ישראל היא המדינה עם פערי החינוך הגדולים ביותר בעולם. (עם הדתיים והערבים). היום מערכת החינוך לא מצליחה לחבר בין פערים. ה"חינוך חינם" מצליח רק אצל בעלי היכולת.

ואשר למערכת הבחירות הנוכחית: אומר איציק שיש למחנה העבודה אתגר רציני: היפרדות מהפלשתינים ושמירה על החוק והדמוקרטיה תוך שמירה על הביטחון והאינטרסים שלנו.
רגע לאחר הפריימריז האתגר יהיה לאחד בין כל המפלגות לגוש אחד רציני שיוכל לשמש אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי. צריך שינוי במדינת ישראל.

בנוגע לפלשתינאים אומר איציק: – אם נחתור לאיחוד בינינו לבינם הרי נצטרך להסכים שהם יבחרו לכנסת! זה בלתי אפשרי שכן זה יהיה סוף הציונות. גם הפלשתינים אינם פיות צחורות. נכון שכולם רוצים שלום אבל לא רוצים לשלם את מחיר השלום. לכן כרגע נחיה בדו-קיום "דמוי שלום".

איציק מתייחס גם לבעיית החרדים. הם מהווים גורם דמוגרפי רציני. ברור שעליהם לצאת לעבודה ולא רק לתפילה. גם לצעירים חרדים יש פוטנציאל להתנדבות ולתרומה למען המדינה בשרות צבאי או אזרחי. זה תפקידם של הפוליטיקאים הדתיים להבין שיש להם האחריות לאומית ממדרגה ראשונה. השלטון לא יוחלף בנחמדות. יש מתקפה גדולה של רה"מ ושלוחיו כנגד כל מתנגדי המשטר. הדמוקרטיה שלנו מדרדרת.

יש חוקים שהתקבלו, שאיציק מכנה אותם "היתממות", כמו חוק הפונדקאות. אזרחים שחיים ועובדים ומשרתים את המדינה אבל לא שווים בזכויותיהם (כמו קהל הלהט"בים). וכן אינה מאפשרת הליכי פונדקאות לזוגות חד מיניים ולגברים יחידניים.

איציק שמולי נרתם להיות קול לאלה שלא מסוגלים או יכולים להשמיע קולם. הוא פועל למען חיילים בודדים גם לאחר שחרורם, ולא בכדי הוא נחשב לחבר הכנסת החברתי מכולם.

איציק מגדיר עצמו כשייך לציבור הלהט"בים. הוא יודע שהוא לא מקובל על הדתיים הרואים אותו כנגע בחברה. מה לעשות, התפיסה של היהדות השתנתה מאד בעשרות השנים האחרונות. לא נותר לנו אלא לקוות לטוב.